לאכול דגיםזה בריא, וזו לא תגלית חדשה. מחקרים רבים לאורך שנים מראים שאנשים שאוכלים דגים סובלים פחות ממחלות לב וכלי דם, מאשר אנשים שאינם אוכלים דגים, או שאוכלים כמות קטנה מדי של דגים.
יחד עם זאת, ידוע גם שחלק מהדגים מכילים גורמים מזהמים, שעשויים להיות מסוכנים לבריאות. אחד המזהמים הרעילים ביותר, החשוד בהגברת סיכון למחלות לב וכלי דם הוא המתיל מרקורי, שנמצא ברמות שונות בכל מיני סוגים של דגים. כך נוצר מצב אירוני – אכילת דגים מורידה את הסיכון לחלות במחלות לב, אולם אכילת דגים עם כמות גדולה של מזהמים מעלה את הסיכון ללקות באותם מחלות.
עוד ב onlife:
כדי להבין את המשמעות של הסתירה הזו, ולנסות לפענח איך בכל זאת אפשר להשתמש בדגים לטובתנו, חוקרים באוניברסיטה בשוודיה, בשיתוף עם חוקרים מפינלנד ומרחבי העולם, בחנו אם הסיכון להתקף לב תלוי בכמות האומגה 3 ובמתיל מרקורישיש לאנשים בגוף. החומרים נמדדו בבדיקות דם ובשיער בקרב אנשים שכבר השתתפו במחקרים בשוודיה ובפינלנד. החוקרים השוו בין אנשים שלקו בדום לב מול אנשים בריאים ללא מחלות לב וכלי דם.
סלמון. מסוכן או בריא?
הממצאים מפורסמים כעת בכתב העת האמריקני לתזונה קלינית– כשמתברר שהמתיל מרקורי קשור לעלייה בסיכון ללקות במחלות, בעוד אנשים שיש להם כמות גבוהה של אומגה 3 סבלו פחות ממחלות אלה. הסיכון המשמעותי מהמתיל מרקורי אובחן רק כשהיו כמויות גבוהות שלו בגוף – ורק במקרים שבהם רמת האומגה 3 הייתה נמוכה מאוד. במילים אחרות, כשיש איזון בין הגורמים – אנחנו יוצאים נשכרים, ולכן צריך להימנע מצריכת דגים שיש בהם כמות גדולה של מתיל מרקורי.
המסקנה פשוטה: כדאי להמשיך לאכול דגים, ומומלץ לאכול 2-3 דגים בשבוע, אבל כדאי להימנע מדגים טורפים, שמכילים כמות גדולה של מתיל מרקורי. בין הדגים האלה נמצאים הלוקוס, הטונה ונסיכת הנילוס. הדגים המומלצים יותר הם הבורי והאמנון, שניזונים בעיקר מאצות – ובמיוחד הסרדינים, שמכילים כמות גדולה במיוחד של אומגה 3.