משפט שדיאטניות תמיד אוהבות לומר הוא ש"לוופל הראשון ולאחרון יש בדיוק אותו טעם – לא צריך לאכול את כל החבילה בשביל לגלות את זה". אבל אנשים שמנים שמנסים לרדת במשקל יודעים את זה, ובכל זאת מתקשים לעצור בוופל השני, או להימנע בכלל ממאכלים עתירי קלוריות.
מחקר חדש שבוצע על ידי פרופסור טרי דיווידסון, ראש המרכז הנוירולוגי-התנהגותי באמריקן יוניברסיטי, מנסה להסביר למה, ומצביע על כך שתזונה עתירת שומן וסוכר עלולה לגרום לשינויים במוח אצל אנשים שמנים במיוחד. השינויים האלה מגבירים את צריכת היתר של אותם מזונות, ובכך הופכים את הירידה במשקל למאתגרת במיוחד.
עוד ב-Onlife:
"זה מעגל אכזרי שעשוי להסביר למה כל כך קשה להילחם בהשמנת יתר", אומר דיווידסון, פרופסור לפסיכולוגיה, שפרסם לאחרונה את המחקר החדש בכתב העת "פסיכולוגיה והתנהגות". המחקר מתמקד בחלק במוח הנקרא היפוקמפוס – שאחראי על הזיכרון, ועל יכולות למידה.
לרזים יותר קל לבחור בתפוח - בגלל המוח
חולדה שמנה? המוח שלך לא מתפקד טוב
לצורך המחקר, דיווידסון והצוות שלו בדקו חולדות רזות, ולאחר מכן חילקו את החולדות לשתי קבוצות – לאחת נתנו מזון דל שומן, ולשנייה מזון עתיר שומן ולא בריא. לאחר שהחולדות ניזונו מהמזונות השונים, בדקו אותן שוב החוקרים. מערכת ההיפוקמפוס בחולדות השמנות שאכלו מהאוכל השמן תפקדה הרבה פחות טוב מאשר אצל העכברים הרזים.
עוד בדקו החוקרים את מחסום הדם במוח, שתפקידו לשמור שלא ייכנסו למוח חומרים מזהמים או כאלה שמזיקים להרכב הנוזל במוח. הם מצאו שאצל החולדות השמנות המחסום תפקד בצורה לקויה, וחומרים מזהמים הצליחו לחדור למוח, הרבה יותר מאשר אצל החולדות הרזות.
ממצא מעניין נוסף היה שהעכברים שמלכתחילה היה להם תפקוד מוחי טוב יותר – אכלו פחות מהאוכל עתיר האנרגיה. "יש אנשים, כמו העכברים, שיש להם נטייה פחותה לצרוך מזון עתיר אנרגיה. התוצאות שלנו מציעות סברה לפיה מה שמאפשר להם לשמור על המשקל – גם שומר להם על המוח בריא".
חולדה שמנה תישאר חולדה שמנה
ככל שתאכלו יותר – תרצו לאכול יותר
ואכן מדובר פה במעגל – שכן ההיפוקמפוס אחראי גם על הדחקה, ואם הממצא של דיווידסון תקף גם לבני אדם, ייתכן ותזונה רווית שומן וסוכר משפיעה על היכולת של ההיפוקמפוס לפעול כראוי, ובתוך כך גם להדחיק את התשוקה לאוכל משמין. "זה מצער, כי ככל שאתה אוכל יותר שומן, זה מוביל אותך לאכילת יתר – בגלל שהמערכת המוחית משפיעה על ההתנהגות", מסביר פרופ' דיווידסון.
המחקר של דיווידסון הוא לא הראשון שקושר בין ההיפוקמפוס לאכילת מזונות שמנים, כשמחקרים קודמים מצאו קשר בין השמנהלבין מחלת האלצהיימר, שמקורה כנראה קשור בהיפוקמפוס. "אנחנו מנסים להבין את הקשר, ויש לנו הוכחה שצריכת יתר של אוכל שמן פוגעת בזרימת הדם במוח. כפי הנראה חומרים שלא אמורים להימצא במוח חודרים אליו, והגיוני שהמוח מושפע מכך".
זהירות, שומן גורם למחלות נוירולוגיות
למה קשה לשמור על המשקל?
המשמעות העיקרית של הממצא לא נוגעת דווקא לירידה במשקל. ניתוחים לקיצור קיבה, דיאטות, ושמנים שמופיעים בתמונות "לפני ואחרי" – מוכיחים שהירידה במשקל אפשרית. אבל הניסיון לשמור על המשקל הוא לעתים מאבק לכל החיים, שדורש סגנון חיים קבוע ושינוי הרגלים. דיווידסון טוען שייתכן וזה קורה בגלל השינויים במוח אצל האנשים השמנים.
"אני סבור שהנזק הופך לקבוע, אבל אני לא יודע באיזה שלב זה קורה", הוא אומר. "מחקר אחר מצא שאנשים שמנים ושמנים לשעבר סובלים מפעילות נמוכה יותר בהיפוקמפוס כשהם צורכים מזון, מאשר אצל אנשים שלא היו שמנים מעולם. רק בגלל שאתה מוריד במשקל, לא אומר שאתה מרוויח בחזרה את תפקוד המוח, וזה יכול להסביר למה לאנשים שמנים שרזו כל כך קשה לשמור על המשקל".
אני לא שמנה, יש לי בעיה בתאים. של המוח